איתיאל היקרי - משרד עורכי דין
 
 
 
צרפתית
 
התקשרו עכשיו Appelez maintenant
 
 
 
 
 
 
073-7606100
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
Google my business
 
Facebook
 
 
 

משמורת ילדים והסדרי ראייה

 
 
 
 
 
 

משמורת, חזקה וזמני השהות של הילדים לאחר הגירושין

 
אחת הסוגיות המורכבות והסבוכות ביותר בכל הליך גירושין היא סוגיית המשמורת וזמני השהות (מה שבעבר כונה הסדרי ראייה). לכאורה, על פי החוק, כמו גם על פי ההיגיון, הדבר אמור להיות פשוט – המשמורת וזמני השהות אמורים להיקבע לפי טובת הילד. אך אליה וקוץ בה – כיצד נקבע מהי טובת הילד בכלל? וכיצד נקבע זאת בכל מקרה ומקרה בנפרד?
 
 
 
 
 
האם, למשל, טובת הילד היא שהוא יתגורר עם אחד ההורים, בבית אחד קבוע ויציב, כשההורה השני מבקר אותו בזמנים שנקבעו מראש, גם במחיר של פגיעה אפשרית בקשר עם אותו הורה? או, האם עדיף שהילד יבלה את מרבית זמנו אצל אחד ההורים ויישן אחת לכמה ימים אצל ההורה השני וישמור עמו על הקשר בצורה טובה יותר? או שמא עדיפה בכלל משמורת משותפת, שבה לילד שני בתים, הוא מחלק את זמנו ביניהם, כך שהקשר שלו עם שני ההורים נשמר אמנם, אך זה בא על חשבון היציבות הדרושה כל כך להתפתחות הילד?

ננסה כעת להסביר מהי משמורת, מהם זמני שהות/הסדרי ראיה ומהם השיקולים שיש לקחת בחשבון כאשר קובעים אותם בהסכם הגירושין.

 
 

משמורת מלאה של אחד ההורים או משמורת משותפת?

 
 
 
ההסדר הרווח ביותר כיום הוא מתן משמורת מלאה לאמם של הילדים. הילדים מתגוררים עמה ומרבית חייהם מתרחשים אצלה. האב מקבל בהסדר כזה זכויות ביקור, שפירושן בדרך כלל שהילדים מגיעים לבקר אותו פעמים בשבוע משעות אחר הצהריים ועד הערב, וישנים אצלו כל סוף שבוע שני (עד מוצאי שבת) ובמחצית מהחגים והחופשות.

נוהג זה מבוסס על תפיסה שמרנית, הרואה באם את המטפל העיקרי, שעמו הילדים צריכים לגדול מרבית הזמן, בעוד שדמות האב היא חשובה אמנם, אך לא כדמות מטפלת.

יחד עם זאת, במקרים רבים מסכימים ההורים על הסדרי משמורת וזמני שהות רחבים בהרבה. למשל, הילדים ישנים אצל האב כשהם מגיעים אליו באמצע השבוע, או שזמני הביקור הם ארוכים יותר, וכדומה. ייתכנו כמובן גם מקרים שבהם בעקבות חוסר מסוגלות הורית של האם, המשמורת תינתן לאב ולאם ייתנו זכויות ביקור.

נוהג כללי זה הולך ומשתנה בימינו, משום שהורים רבים מבקשים להסדיר משמורת משותפת על הילדים. משמורת משותפת פירושה שהילדים מתגוררים מחצית מהזמן עם אמם ומחצית מהזמן עם אביהם. כך, לשני ההורים מתאפשר לפתח את ההורות שלהם, כמטפל עיקרי, ולהעמיק את הקשר עם ילדיהם, ובו בזמן, גם לעבוד בצורה מלאה, להתפרנס ללא תלות באחר, ולפתח את זהותם המקצועית.

 
 

קביעת המשמורת דורשת אישור של ערכאה משפטית מוסמכת

 
 
החוק קובע שתי ערכאות שבסמכותן לאשר את המשמורת על הילדים ואת זמני השהות אצל ההורה שאינו משמורן – בית המשפט לענייני משפחה ובית הדין הרבני. גם במקרה שבו ההורים מסכימים ביניהם, ההסכמות שלהם צריכות לקבל את אישור בית המשפט או בית הדין, הבודקים שההסכם שהגיעו אליו ההורים הינו בראי טובת הילדים. הערכאות השיפוטיות נוטות בדרך כלל לקבל הסכמות שהורים הגיעו אליהן, בעיקר כאלה שגובשו בעצה אחת עם עורך דין הבקי בתחום, ובלבד שאלו מנומקות היטב ונעשות בתום לב ולא מתוך מנוף לחץ כלכלי שצד אחד הפעיל על השני.

במקרים שבהם ההורים אינם מגיעים להסכמה, בית המשפט לענייני משפחה ובית הדין נדרשים להכריע על כך בעצמם. ההכרעה מבוססת על ארבעה שיקולים עיקריים הקבועים בחוק ובפסיקה הקיימת: חזקת הגיל הרך, עיקרון טובת הילד, רצונו של הילד, ותסקיר של פקידת סעד או חוות דעת של פסיכולוגית קלינית בנוגע למסוגלות ההורית של כל אחד מבני הזוג.

גם כאשר אינכם מגיעים להסכמה, מומלץ להעזר בליווי מקצועי של עורך דין הבקי בתחום ויוכל להעריך בצורה ריאלית מה צפויה להיות פסיקת בית המשפט או בית הדין וכיצד להציג את טיעוניכם בפניהם.
 

חזקת הגיל הרך – ילדים עד גיל 6

 
החוק הקיים נסמך עדיין על תפיסה שמרנית וקובע כי ילדים עד גיל 6 יהיו בחזקת האם והיא תהיה המשמורנית שלהם (פרט למקרים שבהם היא חסרה מסוגלות הורית). בתי הדין הרבניים נסמכים על פי רוב על חזקת הגיל הרך. בתי המשפט לענייני משפחה, לעומת זאת, נוטים בשנים האחרונות להפחית בחשיבותה של חזקת הגיל הרך כ"כלל אצבע" עקרוני, ולא אחת קורה שאבות מקבלים משמורת משותפת גם על ילדיהם הצעירים אף אם הם מתחת לגיל 6.

כשמדובר בילדים מעל לגיל 6, החוק אינו מעניק את המשמורת לאם באופן אוטומטי, אך גם כאן, לא אחת קרה בעבר שבתי המשפט נסמכו על עיקרון שמרני זה והעניקו לאם חזקה אוטומטית. כאמור, כיום, שיקול זה הולך ומאבד מחשיבותו בבתי המשפט. בתי הדין הרבני גם כך פוסקים לפי הדין העברי, שלפיו מגיל 6 ואילך גידול הילדים צריך להתחלק בין ההורים שווה בשווה.
 

עיקרון טובת הילד נקבע על ידי בית המשפט ולא לפי רצון ההורים

 
עיקרון טובת הילד הוא בסופו של דבר השיקול המרכזי שבית המשפט או בית הדין שמים לפניהם כשהם באים לקבוע מי מההורים יקבל חזקה על הילדים ויהיה המשמורן הראשי. טובת הילד מתבטאת בצורך להחליט אצל מי מההורים בריאותו של הילד – הנפשית והגופנית – תישמר בצורה הטובה ביותר, וכן, מי מהם מסוגל לספק לילד את הצרכים השונים שלו בצורה הטובה ביותר.
לא מדובר בהחלטה פשוטה ואין בה כללי אצבע. בתי המשפט ובתי הדין בוחנים כל מקרה לגופו ונסמכים על חוות דעת של מומחים מתחומים שונים – בעיקר פסיכולוגיות ועובדות סוציאליות.

 

תסקיר פקידת הסעד ופסיכולוגית קלינית – בחינת המסוגלות ההורית

 
פקידת הסעד היא עובדת סוציאלית הממונה לצורך מסוים אותו מגדיר בית המשפט לענייני משפחה בהחלטתו. תפקידה לבחון את הנסיבות של כל מקרה לגופו, היא נפגשת עם ההורים והילדים, ובוחנת את הקשר שביניהם, כמו גם את תנאי המגורים שכל אחד מההורים יכול להעניק, ואספקטים שונים של טובת הילד. בסופו של התהליך היא מגישה תסקיר המפרט את הממצאים שלה וכן המלצות בנוגע לשאלת המשמורת והסדרי הראייה. בתי המשפט נוטים לקבל את תסקיר פקידת הסעד.

לעתים קורה שפקידת הסעד מתקשה להכריע בין ההורים, בעיקר במקרים שבהם הסכסוך ביניהם הוא עמוק. אז, בית המשפט יכול להורות על מינוי פסיכולוגית קלינית שתבדוק את המסוגלות ההורית של כל אחד מההורים, או להורות על מינוי מומחים נוספים ו/או להשלמת פרטים בהתאם לצורך העולה.

 

רצון הילד מקבל משקל גדול יותר ככל שהוא מבוגר יותר

 
בתי המשפט ובתי הדין אינם מסתפקים תמיד בחוות הדעת של המומחים השונים כדי לקבוע מי יהיה ההורה המשמורן ומה יהיו זמני השהות. בית המשפט רשאי לבדוק באופן ישיר, במפגש המתקיים עם הילדים בלשכתו, מה רצונם ועם מי הם מעדיפים לחיות. זהו הליך בלתי פורמאלי, המתקיים כשיחה פרטית בין השופט לבין הילדים, בדרך כלל ללא נוכחות ההורים. במהלך השיחה השופט מבקש לעמוד על רצון הילד ועל כוונתו האמיתית, ולא פחות חשוב – הוא מוודא שלא הופעל על הילד לחץ מטעם מי מהוריו.

לרצון הילד יהיה משקל כבד יותר בהחלטת בית המשפט או בית הדין בעיקר במקרים שבהם הוא או היא יביעו התנגדות חריפה לשהות באופן קבוע אצל אחד מההורים. מעבר לכך, לרצון הילד ניתנת חשיבות גבוהה יותר ככל שהוא בוגר ומבוגר יותר ולאחר שהשופט בירר היטב עם הקטין כי הוא עומד מאחורי דבריו ומבין את משמעותם.

יהיו אשר יהיו המשמורת וזמני השהות, חשוב לזכור שמטרתם להבטיח את טובת הקטינים, בריאותם הנפשית ושלומם במהלך תקופת הגירושין, ולאפשר להם כמה שיותר יציבות וביטחון להתמודד עם הקשיים של הגירושין. חשוב לא פחות לזכור את החשיבות של קיום הסדרי הראייה שנקבעו, שאם לא כן, עלולים להתפתח אצל הילדים תחושת נטישה וקשיים רגשיים רבים.

מכאן, שבעת עריכת הסכם הגירושין, כדאי להיות "נדיבים" עם בן או בת הזוג ממנו מתגרשים בעת ששוקלים את ההסכמות על המשמורת והסדרי הראיה. בסופו של דבר, טובת הילדים צריכה לעמוד בראש מעייניכם.

עו"ד איתיאל היקרי, מתמחה בדיני משפחה וייעוץ משפטי בהליכי גירושין וניסוח הסכמי גירושין.

 

 

אנחנו במשרדו של עו"ד איתיאל היקרי מנוסים בתחום דיני משפחה
ונשמח לעמוד לרשותכם בכל שאלה.

 
 
צרו קשר עם המשרד לקבלת ייעוץ ראשוני חינם: 072-3269250
 
 
 
 
השאירו פרטים וצוות המשרד יחזור אליכם בהקדם
 
 
 
*
 
 
 
*
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
* לא נשתמש או נעביר את המידע האישי שלך